בהמשך, עם הגידול בתפוצה ובנוכחות של מכוניות חשמליות והצורך הנלווה בהסדרי טעינה, הבאנו לכם סדרת כתבות בנושא:

• בואו נחשוב על הדייר הנוסף שרוכש רכב חשמלי ויוצר את העומס הנוסף

• עידן הרכב החשמלי – למנוע את "הג'ונגל" בחניון

• עמדות טעינה לרכב חשמלי: מערך דירתי מול מערך מרכזי

אלא שמסתבר כי העניינים בכל הקשור לחניה עירונית בכלל וחניה לדיירי בתים משותפים בפרט אפילו יותר מורכבים.

למחצית הדיירים בישראל אין חניה צמודה

לכאורה ניתן היה לצפות כי דיירי בתים משותפים באזורים עירוניים, קל וחומר בפרברי הערים עם בנייה חדשה, יהיו משוחררים מנטל הדאגה לחניה פנויה קרוב לבית בסוף היום. אבל למרבה ההפתעה, לא כך המצב; לפי נתונים שפורסמו באתר דה-מרקר בפברואר 2024, רק ל–47% מהבתים יש חניה צמודה.

זה מעיד, בראש ובראשונה, על מצוקת חניה מיידית ועכשווית שנוגעת בדיירים ערב ערב. בראייה קדימה, המשמעות היא שנכון לעכשיו כמחצית מדיירי בתים משותפים בישראל מנועים מלהצטרף למהפכת הרכב החשמלי. אין להם היכן להתקין ולהשתמש בעמדת טעינה פרטית. עפ"י דה-מרקר זהו חסם מרכזי לצמיחה של העידן החשמלי בישראל.

העירייה השתלטה על החנייה

בית משפט השלום ברמלה קיבל תביעה של 31 תושבים מרעננה נגד העירייה, בטענה שהעירייה הפעילה חניה בתשלום בשטח שלהם ללא היתר.

השופט קבע שמעשי העירייה היו עבירות פליליות ומצדיקים לחייב אותה בפיצוי הדיירים בכמיליון שקלים. לדעתו, השטח שעליו הוקמה החניה בתשלום לא הופקע בשום שלב, והנתבעות אף לא הוכיחו שבוצעה לגביו עסקה המקנה להן זכות להשתמש בו.

השופט ימיני הדגיש שהעירייה נכשלה בניסיון להגן על התנהלותה ארוכת השנים באופן שיוצר "זיקת הנאה". על פי החוק, זיקת הנאה היא זכות שאין עמה זכות להחזיק במקרקעין. כלומר, העובדה שהעירייה מחזיקה בעצמה בשטח החניות, שומטת את הקרקע תחת טענתה לקיומה של זיקת הנאה.

בסופו של דבר השופט קבע שהעירייה והוועדה המקומית יתפנו מהשטח עד מאי הקרוב, ויפצו את הדיירים ב-877,751 שקלים על השימוש בשטחם, בתוספת ריבית והצמדה מפברואר 2019. בנוסף הן חויבו לשלם להם שכר טרחת עו"ד בסך 70 אלף שקל והוצאות משפט.

המשמעות? אולי כדאי לבדוק שמא מה שקרה בעיר אחת יכול לחזור על עצמו אפילו בעיר אחרת.

האם חניה צמודה היא היסטוריה?

מינהל התכנון מקדם מודל חדש לפיתוח שכונות בישראל, המכונה "שכונות דור 5.0". משמעות המודל החדש היא שכונות ללא רכבים פרטיים, המאופיינות בעיקר במרחבים ציבוריים גדולים ונוחים, ובשטחים פתוחים רחבים. המודל מבוסס על העיקרון שמרבית האוכלוסייה מתגוררת בערים ותמשיך לגור בהן, מאחר והערים מספקות את רוב השירותים והתשתיות.

המודל מציע כינוס התשתיות במקום אחד, דבר שיאפשר שיפור משמעותי באיכות המרחב הציבורי ובשטחים הפתוחים בשכונה. בנוסף, המודל מציע אפשרות ההליכה והרכיבה כאלטרנטיבה לשימוש ברכב הפרטי.

למעשה, המודל החדש מציע מרכזי חניה שכונתיים ונגישים במרחק הליכה, שבהם ניתן יהיה לשכור או לרכוש חניות. זאת, כדי לא לוותר לחלוטין על כלי הרכב, אך להפחית את התלות בו.

המודל החדש מבוסס על מודלים שכבר קיימים בערים אירופאיות, שבהן נמצאה הצלחה רבה ביישום תכנית זו. כעת, מינהל התכנון מתכנן ליישם את המודל החדש בישראל, במסגרת פרויקט פיילוט.